מיכל סלה ז״ל

מיכל גדלה במושב בית זית, בת רביעית לדניאלה ורפאל סלה, מתוך ששה ילדים. מיכל עבדה כעובדת סוציאלית בבית ספר יסודי בירושלים. בגיל 32, ביום 3.10.2019, היא נרצחה בביתה באכזריות. הרוצח הוא האיש שהכניסה לליבה ולביתה, אבי בתה התינוקת.

מיכל, כשמה, כל חייה הכילה והעניקה מכל הלב.

היא טיפלה, תמכה, שקמה וליוותה מתמודדי נפש, נוער בסיכון, קשישים ניצולי שואה, נפגעי תקיפה מינית בעלי צרכים מיוחדים, הנחתה הורים מוכרים לרווחה, סייעה לילדים עם קשיים רגשיים ועם מוגבלויות פיזיות.

מיכל ניהלה פסטיבלים בינלאומיים, הקימה וניהלה תכנית לקידום השפה האנגלית בסוכנות היהודית (תכנית שממשיכה עד היום), הדריכה נוער חו"ל, עבדה כרכזת פרח ונבחרה כנציגת חוג לימודיה באגודת הסטודנטים במכללת תל חי.

היא בוגרת מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית "נחשון" ובוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד וחינוך בשילוב אומנויות. היא סיימה תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בציון 91.68. היא סגרה את התואר עשרה ימים לפני הרצח.

מיכל סלה אהבה אומנות כשלעצמה וגם השתמשה באומנות ככלי. כלי לעזרה לזולת, למטופליה וככלי להתבוננות פנימה והבעה עצמית. חדוות האומנות של מיכל באה לידי ביטוי ביצירות מעשה ידיה, בכתביה, בביקוריה התכופים בתערוכות, מוזיאונים, בצילומים שצילמה של אומנות רחוב, טבע וכיוצ"ב. מיכל נהגה לנצור מזכרות וגלויות מהמקומות בהם ביקרה. היא שמרה, כתבה, ציירה, פסלה, גזרה והדביקה זיכרונות של הפליאה והתחושות שליוו אותה בזמן שנשמה את האומנות, החוויות והצבעים.

מאז שנולדה מיכל אהבה להאזין לסיפורים, מהיום בו למדה קרוא וכתוב- גמעה בשקיקה את כל הספרים בבית הוריה וכיאה ל"תולעת ספרים" היא גם הרכיבה משקפיים. מאז ומתמיד מילאה בכתב ידה יומנים אישיים – האחד אחרי השני וחילקה מכתבים וברכות אישיות מעוטרות בשירים, במשפטי העצמה פיוטיים, צבעים וציורים.

גם בבגרותה, בתיקה תמיד היו כלי כתיבה ויומן עם כריכה קשה ועל שולחנה תמיד היו צבעים מוכנים, ממתינים שהיא תסיים לכתוב ותתפנה לצייר בעזרתם. היצירה של מיכל הייתה מגוונת והיא שילבה גם פיסול וקדרות. בכל רגע מחדש מיכל התפעלה מקסם העצים, השקט של המרחבים והיופי של הטבע. שם איתרה סלע או עץ גדול, פרסה בד למרגלותיו, התיישבה ושלפה מתיקה מחברת, ניירות וקלמר ובו כלי כתיבה, צבעי פנדה וצבעי עפרון. כתבה וציירה את עולמה באותם רגעים, מותירה אחריה מחשבות, רעיונות, חוויות ועדות למי שהיא ולמה שאשר על ליבה. שם, בינות עצים, נחלים ומרחבים עיבדה חוויותיה. לעתים לקחה את ספר המנדלות שלה, צבעה ונשמה את הנפש, צברה אנרגיות ליתר השבוע, שתמיד היה גדוש בעבודה ובעשייה.

מי שהכירו את מיכל, חוו אותה בצבעים, בשמחת חייה ובבגדים שעיצבה לעצמה. הרב גוניות שבאומנות שלה וביצירתה הפך כל פריט שלבשה למיכל וכל דבר שנגעה בו לאומנות. בעזרת האומנות היא פתרה בעיות, טיפלה באחרים והקשיבה לעצמה. כשמיכל כתבה, המילים שלה רקדו, וכשמיכל רקדה האופן בו גופה זז סיפר סיפור, יצר אומנות תנועתית מהפנטת.

מותה האכזרי, כרעם ביום בהיר, החדיר אפלה גדולה, צורבת ומשתלטת. צבעי הקשת העליזים נצבעו בנהר שחור ושוצף מדמעות. יחד עם זאת, לאחר שכבה האור, רבבות קרני השמש נשברו ומיד החלו להבליח מבעד לאפילה ולשוב בחזרה כמו חיצי אהבה לתוך הלבבות, הישר אל לב אוהביה של מיכל, משפחתה וחברותיה ובעוצמה מרהיבה. מאות ואלפי קרניים מלטפות, כל תמונה, סיפור, זיכרון, ברכה מרגשת, סרטון מצחיק, ציטוט מעורר השראה שעיטרה במכתב, סמס הודיה ממטופלת שלה, פנייה בפייסבוק מאשה שמספרת שבזכות מיכל היא יצאה ממעגל האלימות. כמו מתנות מפתיעות ומשמחות ממיכל, המלמדות עוד ועוד על טוב הלב שבאדם, על הטוב והנתינה שהיו מהותה וכל כולה של מיכל. עוד ועוד קרניים מנחמות המאפשרות לאוהביה של מיכל לחוש את חום השמש שהייתה, אורה ועוצמותיה.  ​ הכרת את מיכל? מיכל כתבה לך ברכה? יש לך תמונה איתה?

שלחו לנו לכתובת remember.michal.sela@gmail.com